התעלומה המסקרנת ביותר מאז חורבן בית המקדש היא היכן נמצאים כיום כלי המקדש ובניהם מנורת הזהב.

ההנחה הרווחת שמנורת המקדש מסתתרת באחד ממרתפי קריית הוותיקן שברומא. כפי שנראה, יתכן מאוד שזו הנחה חסרת ביסוס. במאמר שלפניכם ננסה להסביר מדוע.

שער טיטוס ועדותו של רבי שמעון בר יוחאי

לאחר מצור מתמשך ורב קרבות שהטילו הרומאים, בראשות טיטוס, על ירושלים, הצליחו לבסוף להבקיע את חומות העיר וביום התשיעי של חודש אב בשנת ג'תכ"ט (69 לספירה) החריבו את בית המקדש ובזזו את אוצרותיו. טיטוס שב מירושלים לרומא עטור ניצחון כשהוא מוביל תהלוכת שבויים יהודיים ושלל רב שבזז מבית המקדש.

בשנת 81 לספירה, זמן קצר לאחר מותו של טיטוס, הקים לזכרו אחיו, הקיסר דומיטיאנוס, 'קשת ניצחון' המנציחה את תהלוכת הניצחון ("טריומף") של טיטוס בשובו מכיבוש ירושלים ואת השבויים והשלל שהביא. הקשת, המוכרת בשם 'שער טיטוס', נבנתה במרכז רומא העתיקה בתוך "הפורום הרומאי" ("פורם רומאנום") וניצבת ברומא עד עצם היום הזה.

בתיאור תהלוכת הניצחון המפוסלת בשער מופיעים כלים השייכים לבית המקדש: חצוצרות הכסף, שולחן לחם הפנים וגם מנורת הזהב, כשלל שנלקח מירושלים.

האוצרות עצמם שנבזזו מירושלים שוכנו והוצגו ב"מקדש השלום" ברומא שגם בנייתו מומנה באמצעות השלל מירושלים1.

בתלמוד2 מסופר כיצד רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בן רבי יוסי נסעו לרומא כדי לבטל סדרת גזרות שאסרו על קיום מצוות ברית מילה, שמירת שבת וטהרת המשפחה. באורח נס לקתה בִתו של הקיסר בשיגעון פתאומי שאותו רק הם ידעו לרפא. לאחר שריפאו אותה בהצלחה, פתח בפניהם הקיסר את אוצרות רומא. מאוחר יותר העידו כי ראו שם פריטים שונים שנבזזו מבית המקדש, את ציץ הזהב של הכהן הגדול3 והפרוכת4 וגם את מנורת הזהב5.

על סמך סיפורים אלו אפשר להבין מדוע רבים סבורים כי המנורה, כמו גם כלי המקדש האחרים, הועברה לרומא ויתכן שנמצאת שם עד עצם היום הזה. ואולם, כאשר בוחנים את התיאוריה הזו לאור עובדות היסטוריות נוספות מסתבר שאין זו מסקנה החלטית.

ביזות רומא

"מקדש השלום" של רומא נחרב. ככל הנראה ברעידת אדמה ושריפה גדולה שפקדה את רומא בשנת 191 לספירה. אמנם המבנה עצמו שוחזר לאחר מכן, אבל לא ידוע האם הכלים שהיו בו נשארו שם או שהועברו למקום אחר ברומא, לפני או אחרי השריפה.

בנוסף, רומא עצמה חוותה לא מעט פלישות וכיבושים שבמהלכן נבזזו אוצרותיה. שתי הביזות המפורסמות ביותר של אוצרות רומא וסמלי התרבות שלה אירעו בשנת 410 לספירה (ד'ק"ע) על ידי הוויזיגותים תחת הנהגתו של אלאריק הראשון, וביתר שאת בשנת 455 לספירה (ד'רט"ו) על ידי השבטים הוונדלים (שעל שם הביזה וההשחתה שחוללו בעיר נוצר ברבות הימים המונח "וונדליזם" לתיאור מעשי השחתת רכוש) תחת המלך גאיזריק, שהחזיקו בעיר במשך 14 ימי כיבוש שכלל מעשי ביזה והשחתה רבים.

אז מה באמת קרה למנורה?

יש הטוענים כי המנורה עצמה הוחבאה או אבדה בנהר הטיבר ברומא במהלך אחד מהכיבושים שחוותה. אם זה אכן קרה, די סביר שהמנורה העשויה זהב טהור התמוססה והתפוררה עם הזמן. לעומת זאת ישנה אגדה המספרת שמנורת הזהב נקברה יחד עם המלך אלאריק הוויזיגותי, שמת זמן קצר לאחר שכבש את רומא6.

אחרים טוענים שהמנורה נלקחה כשלל מלחמה לעיר קרתגו (תוניסיה של ימינו) על ידי הוונדלים שכבשו את רומא בשנת 455 לספירה. לאחר מכן, כשקרתגו עצמה נכבשה, הועברה המנורה לידי האימפריה הביזנטית עד אשר יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, שהאמין כי החזקת המנורה מביאה עימה קללה, שלח אותה לירושלים ושם היא נעלמה (נהרסה או נגנבה) כאשר הפרסים כבשו את ירושלים במאה השביעית לספירה7.

ובנוסף לכל אלה קיימת הטענה המפורסמת, שבה פתחתנו, כי המנורה נשארה ברומא ומוחבאת עד היום היכן שהוא במרתפיה העמוקים של קריית הוותיקן. את הטענה הזו מאששות מספר עדויות של אנשים שונים בהיסטוריה שטענו כי ראו בוותיקן כלים שונים מבית המקדש.

המכנה המשותף לכל התיאוריות הללו הוא ההנחה שמנורת המקדש אכן הגיעה לרומא לאחר חורבן בית המקדש. אבל למען האמת גם ההנחה הזו אינה וודאית.

האם מנורת המקדש הייתה בכלל ברומא אי פעם?

למרות המסקנה המתבקשת מתיאור המנורה על גבי שער טיטוס ולהבדיל עדותו של רבי שמעון בר יוחאי שהמנורה אכן עשתה את דרכה לרומא, לא קשה להטיל ספק בשתי הוכחות אלו.

נתחיל משער טיטוס. גוף המנורה המפוסלת בשער טיטוס יכול אמנם להיות תיאור מקורב של מנורת המקדש8, אבל הבסיס שלה רחוק מלהיות כזה. למנורת המקדש היה בסיס חצובה, בעל שלוש רגלים9, ואילו הבסיס של מנורת שער טיטוס, הוא מתומן, מדורג ובעל תחתית שטוחה, ללא רגליים.

בנוסף לכף, בסיס מנורת שער טיטוס מעוטר בדמויות של אריות ויצורים מיתולוגיים כולל דרקון. ההלכה אוסרת בחומרה על גילוף תבליטים מעין אלו שגם מהווים סימני הכר מובהקים של עבודה זרה! כך שצורתה של מנורת שער טיטוס בוודאי אינה משקפת את המראה של מנורת המקדש.

לאור זאת לגמרי סביר להניח שמנורת שער טיטוס כלל לא באה לתאר את מנורת המקדש אלא מנורה אחרת. אלא אם כן נקבל את הטענה שבסיס מנורת המקדש ניזוק בטלטולי הדרך מירושלים לרומא והרומאים אלתרו לו בסיס חילופי משלהם, או שהאמן פיסל את התבליט לפי דמיונו מבלי שיידע עד כמה התיאור מופרך מבחינת ההלכה היהודית10.

באופן דומה, חכמי ישראל אחרים חלקו על רבי אליעזר לגבי צורתו של הציץ, ולמעשה ערערו על ההנחה שאכן הציץ שראה ברומי הוא הציץ המקורי מבית המקדש. את אותו ספק יש להטיל גם כלפי המנורה שראה שם רבי שמעון בר יוחאי, שמא בכלל איננה מנורת המקדש האמיתית11.

המנורה של המקדש השלישי

למרות הפולמוס הסוער אודות הימצאותה של מנורת המקדש ברומא, חשוב להכניס את העניין לפרופורציות.

המנורה שנשבתה על ידי הרומאים בחורבן בית המקדש השני היא לכל היותר מנורה שנוצרה בשלהי ימי הבית השני על ידי החשמונאים12. גם אם היא עודנה קיימת, לא נזדקק לה לצורך בית המקדש השלישי, שייבנה במהרה בימינו, משום שבמקומה תשמש מנורת הזהב הראשונה שעשו משה רבינו ובצלאל בן אורי והוצבה לראשונה במשכן שהוקם במדבר.

מנורתו של משה רבינו, כך מספר המדרש13, נגנזה (יחד עם ארבעה דברים נוספים) לפני חורבן בית המקדש "וכשישוב הקדוש ברוך הוא ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו, הוא מחזירן למקומן, לשמֵחַ את ירושלים".

הלוואי שנזכה לראות זאת, בקרוב ממש!