בעולם המודרני, האדם מנסה אידיאולוגיות שונות כדי לייסד עולם תרבותי, בו הוא יוכל לחיות עם מטרה ובאושר.
אולם המצב בעולם כיום מעיד על כישלון פתטי. ההיגיון האנושי בלבד אינו יכול לנסח מערכת חוקי מוסר שתהיה מקובלת על החברה האנושית כולה.
מה אמורה להיות תגובתה של היהדות, למראה הירידה המוסרית בחברה כיום?
אולי עלינו לסגת ולהיות קהילה מבודדת שאיכפת לה רק מהישרדותה האישית, ולפתח את ה"נבחרות" שלנו אך ורק לתועלתנו העצמית? אולי יהיה זה לטובתנו, במידה מסויימת, אך הקב"ה רצה שאנו, העם הנבחר, נחלוק עם המין האנושי את המטרה והמשמעות לחיים.
לא, היהדות אינה מחפשת לגייר בני דתות אחרות. אנו מאמינים שלכל אדם יש שליחות משלו, והוא יכול להיות ראוי לגמולו הטוב של הקב"ה – הן בעולם הזה והן בעולם הבא, בתנאי, כמובן, שהוא או היא מקבלים ושומרים על הקווים המנחים שנועדו לו על ידי ההשגחה העליונה. עבור יהודי זה אומר 613 מצוות. עבור הלא-יהודי, כלומר כל צאצאי נח, זה אומר: התוכנית הבסיסית של מונותיאיזם מוסרי הבנוי על שבע מצוות המכונים בשם "שבע מצוות בני נח".
"שבע מצוות בני נוח" פותחות באיסור עבודת אלילים. יש לעבוד רק א-ל עליון אחד. המצוות האחרות כוללות מערכת מסודרת של התנהגות מוסרית. הרבי החל במבצע הוראה והפצה של שבע מצוות בני נוח בעולם.
יהיו שישאלו: מדוע עכשיו? לשם מה להתחיל בתוכנית הפצה לגויים בנקודת זמן זו של ההיסטוריה? מדוע המנהיגים התורניים מדורות קודמים לא ראו בכך הכרח? התשובה לכך היא, שבמשך ההיסטוריה הארוכה של העם היהודי, היה היהודי בדרך כלל קורבן של התעללות ונחיתות. הוא לא היה יכול להעיז לומר שיש לו מה ללמד את מארחיו הלעגנים על אמונה ומוסר.
כיום, ברוב הארצות, תודה לא-ל, היהודי חופשי לבטא את דעותיו כמעט על כל נושא. לכן, אם יבחר להיות "עומד מן הצד" ולא יחלוק את ידיעותיו והשגותיו עם אחרים, הוא ייכשל במחויבותו הדתית והמוסרית. ההזדמנות מביאה מחויבות.
המחויבות גוררת אחריה פעולה – שהייתה מוצלחת ביותר בשתי רמות, ברמת אנשי השלטון וברמת ה'עמך'. לדוגמה: ראשי מדינות ופקידי ממשלה בארצות שונות, במיוחד בארה"ב, פרסמו הכרזות המעודדות את אזרחיהם לשמור ולקיים את שבע מצוות בני נוח.
ההיסטוריה חוזרת על עצמה. כמו במבצעים קודמים רבים של הרבי, היו רבים שהסתכלו על כך כ"חידוש" טוטאלי. היהודי הממוצע, למרות שמכיר את עשרת הדברות, מעולם לא שמע על שבע מצוות בני נוח. למרות זאת, רק כמה שנים אחרי תחילת המבצע, ראשי ממשל וחינוך סביב העולם מזכירים יותר ויותר את מצוות בני נוח כיסוד עיקרי להתנהגות מוסרית. בראותם בחומרה את התדרדרות הרמה המוסרית בכל מקום, הם מביעים הערכה חמה ותמיכה במבצע זה.
גם בתוך הקהילה היהודית, קיימת מודעות גדלה והולכת למחויבות לנצל קשרים עם ידידים ומכרים שאינם יהודים לא רק לצרכים גשמיים אלא כדי להקנות השפעה, ליידע ולחנך אותם לשמירה על שבע מצוות בני נוח.
לסיכום: מהי גישת חב"ד-ליובאוויטש לעולם הלא-יהודי? בפשטות: אם אנו חיים את חיינו עם מטרה ותחושת שליחות אלוקית, אנו בהכרח נשפיע גם על אחרים; אם אנו מדברים על ישות עליונה שבראה את העולם וממשיכה להשגיח עליו, אחרים יתחילו לחוש את מציאותו של הא-ל; ואם נדחה גסות רוח ונקדם צניעות ותכליתיות, אחרים ילכו בעקבותינו. בתקופה זו של משבר מוסרי, צריכה להיעשות השתדלות רבתי להזכיר לכל אחד את תכליתו המקורית. הכוונה הסופית, האולטימטיבית, לתוכניתו של הקב"ה תיוודע, כאשר כולנו נכריז שהעולם הוא דירתו של הקב"ה ונכיר בכך ש"לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה".
Commencez une discussion