ילדים תמימים ואומרים את האמת. הם נוטים לקחת את הדברים שהם שומעים או רואים כפי שהם. הורים ומורים צריכים לכן להיות זהירים מאוד מה הם אומרים לילדים, ולוודא שהילדים מבינים לחלוטין את כוונותיהם.

אב אחד שאני מכיר אמר פעם לבנו בן האחת-עשרה: "אם תריב עם אחותך עוד פעם אחת, אני אתן לך אגרוף כל כך חזק שהשיניים שלך יישברו ותצטרך לאסוף אותן מהרצפה". האב התכוון לתת לילד את המסר, "אתן לך עונש חמור", אך הילד לקח את דבריו באופן מילולי. במשך חודשים לאחר מכן, בכל פעם שראה את אביו כיסה הילד את פיו כדי שהאב לא ייתן לו אגרוף בשיניים ויגרום להן ליפול.

איננו יכולים תמיד לשלוט לחלוטין במה שילדינו שומעים מאחרים, אך עלינו לוודא לכל הפחות, שמה שהם יבינו בצורה ברורה את מה שהם שומעים מפיהם של האנשים החשובים ביותר בחייהם – הוריהם ומוריהם – ולא להניח שהם יצליחו לבדם להתעלם מן ההגזמות או להבין את המסרים הנסתרים.

להלן מובאות כמה דוגמאות של אמירות דו-משמעיות שילדים שומעים לעתים קרובות.

כשאמא אומרת לילד, "חכה עד שאביך יבוא הביתה! הוא ייתן לך עונש רציני", אזי המסר שמנסה האם להעביר הוא, "אין לי לא כוח ולא זמן להתעסק אתך עכשיו". אך המסר שהילד עשוי לקבל הוא, שהאב הוא אוכף-המשמעת המרושע. מסר כזה לא עוזר לילד לבנות מערכת יחסים חיובית עם אביו. מסר ברור יותר יכול להיות, "שני ראשים טובים מן האחד. כשאביך יבוא הביתה, נתמודד ביחד עם הסיטואציה הזו".

כאשר אומר הורה לילד, "מדוע זה תמיד אתה שעושה צרות ליד שולחן האוכל?" אזי הוא מנסה למעשה להעביר את המסר: "משהו בוודאי מטריד אותך, כיוון שהילדים האחרים רגועים ומתנהגים יפה". אולם, הילד עשוי לשמוע את המסר, שהוא לא טוב כמו הילדים האחרים. מסר ברור יותר מצד ההורה יכול להיות המסר הבא: "אנא אמור לי מה מטריד אותך בזמן הארוחות. אולי נוכל למצוא פיתרון לבעיה, כדי שזמני הארוחות יהיו רגועים יותר".

מורה עשוי לומר לתלמיד, "העונש שלך הוא לכתוב מאה פעמים "לא אשכח לעשות שיעורי בית"". המסר שמתכוון המורה להעביר לילד הוא "זכור לעשות שיעורי בית". אולם, הילד עשוי להתחיל לקשר כתיבה עם עונש, ועלול בהחלט לפתח סלידה ממלאכת הכתיבה. דרך ברורה יותר לומר את המסר עשויה להיות, "כתיבת דבר-מה פעמים רבות עוזרת לזכור זאת. לכן, כדי לעזור לך לזכור, כתוב מאה פעמים את המסר הזה". בדרך זו יתחיל התלמיד לראות בכתיבה כלי עזר לשיפור הזיכרון.

חשוב גם לכבד את רגשותיו של הילד. לומר לאחים ואחיות או לחברי משפחה אחרים על משגה שעשה הילד עשוי לגרום לו למבוכה ולהערכה עצמית נמוכה, ולגרום לו להרגיש שאין הוא יכול לסמוך על הוריו ולתת בהם אמון. הערות כמו "החדר של שרה תמיד נקי" או "אדם תמיד מגיע בזמן" לא עוזרים לבנות את הערכתם העצמית של ילדינו.

נבון יותר להניח לילד לומר לנו כיצד הוא מבין את המסר שאמרנו לו, ובכך לוודא שהמסר שהתכוונו להעביר הוא אף המסר שהילד הבין בפועל.

"חכמים, היזהרו בדבריכם" (פרקי אבות א, יא). כאשר איננו בטוחים אם המסרים שלנו ישאירו את הילד כשהוא מרגיש רע עם עצמו, המדיניות הטובה ביותר היא פשוט לא לומר את הדבר הזה. עלינו לשאוף, בתקשורת שלנו עם ילדים, להעביר מסרים ברורים שיותירו אותם עם תחושת מוטיבציה, השראה והרגשה טובה ביחס לעצמם.